מציאת משמעות ושמירה על תקווה לאחר אובדן

אובדן של אדם יקר מותיר חלל שלא ניתן למלא, וכשמדובר במשפחה שכולה האובדן הוא לרוב פתאומי ומלווה בתחושות עמוקות של צער עמוק, געגוע, כעס ולעיתים גם אובדן הדרך. החיים שהיו מוכרים משתנים באחת, והעולם עשוי להיראות חסר משמעות וצבע.

בתוך הכאב העמוק והמורכב, עולה שאלה מהותית: כיצד אפשר להמשיך הלאה? איך להתמודד עם הריקנות? האם יש דרך למצוא תקווה ומשמעות בחיים גם לאחר אובדן כה משמעותי? ומה יכול לעזור לשמר את התקווה בתוך המציאות החדשה והמורכבת? שאלות אלה ועוד עולות אצל אנשים שרבים שאיבדו את יקיריהם וחוזרות בתקופות שונות של החיים.

כעובדות סוציאליות באגף משפחות, אנחנו מלוות משפחות שכולות כבר שנים רבות. ראינו מקרוב את הקשיים, אך גם את הכוחות העצומים והדרכים המגוונות שבהן אנשים מוצאים נחמה ומשמעות. בשורות הבאות נשתף כמה מהתובנות שצברנו בדרך, ואולי הן יוכלו להאיר פינות חשוכות גם בדרך שלך.

תקווה בהקשר של אובדן לא מתייחסת לציפייה שהכאב ייעלם או שהחיים ישובו להיות כפי שהיו, אלא לאמונה שיכול להיות טוב גם בתוך המציאות החדשה והמורכבת. כלומר, לאפשרות לבנות חיים בעלי משמעות לצד האובדן והזיכרון.

מניסיוננו המקצועי, החור בלב נמצא שם תמיד, אבל מסתגלים לחיות איתו. אם בהתחלה הוא מחלחל לכל פינה בנפש, בהמשך - החור נשאר, ואפשר ללמוד כיצד למלא את החיים לצדו. אנחנו מסבירות למשפחות שזה קצת כמו קטוע יד, גם עם פרוטזה הוא קטוע יד. אצל משפחות שכולות, החור נשאר תמיד.

בעבר התייחסו לתהליך האבל כאל תהליך שמתפתח בסדר עקבי וחד-כיווני בעל 5 שלבים מוגדרים, שמכונה: "חמשת שלבי האבל" - מודל שפיתחה הפסיכולוגית אליזבת קובלר-רוס. 
עם השנים, ההבנה המקצועית העמיקה והתרחבה. מחקרים וניסיון קליני הראו שתהליכי אבל הם יותר מורכבים ואינדיבידואליים מכפי שחשבו בעבר. הטיפול באובדן ושכול התפתח מהבנה שטחית יחסית לעבר תפיסה רב-ממדית של חווית האבל.
התפיסה העדכנית רואה באבל תהליך מורכב יותר ומתייחסת ל"מודל הדו-מסלולי של אובדן ושכול", אותו פיתח פרופ' שמשון רובין מאוניברסיטת חיפה. מודל זה מתייחס ל-2 תהליכים מקבילים:

1. השפעות האובדן על התפקוד היום-יומי: ציר תפקודי שמתייחס ליום-יום, ועל כך שלפעמים הולכים צעד אחד קדימה ושניים אחורה.
2. הקשר הבינאישי עם האדם שנפטר: קשר שממשיך להתקיים גם אחרי האובדן. קשר זה הוא אינסופי, מתפתח ומשתנה לאורך הזמן.

גישה זו נותנת לגיטימציה למגוון רחב של דרכי התמודדות ותגובות, ומכירה בכך שכל אחד ואחת מתמודדים באופן אישי וייחודי עם האובדן.

לליווי המקצועי יש תפקיד משמעותי בתהליך ההתמודדות עם האובדן. הקשר בין הצוות הטיפולי לבין המשפחות השכולות הוא עוגן ומקור לתקווה.

בתהליך הטיפולי מאפשרים מקום לא שיפוטי לביטוי לכאב ולצער, אך גם עובדים על זיהוי ה"יש" בחיים, על התמקדות בנקודות האור הקטנות וההישגים היום-יומיים, שלעתים נראים מובנים מאליהם. תמיד חשוב להזכיר למשפחות שכשאדם מאבד אדם קרוב ומצליח לקום בבוקר מהמיטה - זו הצלחה ראויה להכרה.

הקשר הטיפולי מאפשר את המשך הליווי גם שנים רבות לאחר האובדן, ופותח מרחב בטוח להתמודדות עם אירועים משמעותיים: החג הראשון, יום ההולדת הראשון, ועוד אבני דרך רבות בחיים.

מעבר לעבודה הרגשית הפנימית, קיים אתגר נוסף: המפגש עם העולם שבחוץ ומערכת היחסים המורכבת עם הסביבה. לאחר אובדן, החברה מסביב עשויה להציב ציפיות לגבי "איך נכון להתאבל", למשל: כמה זמן לשבת בבית, מתי לחזור לעבודה, איך להתנהג באירועים משפחתיים.

כדאי לזכור קודם כל שהאנשים בסביבה רק רוצים לעזור. בפועל, לפעמים זה עלול לחנוק. חשוב לדעת להיעזר בסביבה הקרובה, לדבר על מה יכול לעזור לי, מה מתאים לי ומה פחות מתאים.

גם בתוך המשפחה השכולה עצמה עשויות להיות דרכים שונות להתמודדות ודינמיקה מורכבת. כל בן ובת משפחה חווים את האובדן בדרך ייחודית, ולכן גם דרכי ההתמודדות שונות זו מזו. האב עשוי להתכנס בשקט, האם יכולה לרצות דווקא לדבר ולשתף, האחים עשויים להגיב בדרכים אחרות - וכל זה לגיטימי.

פעמים רבות מתעורר אתגר מיוחד סביב ימי זיכרון ואירועים משמעותיים, כאשר מתעוררים צרכים מנוגדים בתוך המשפחה, למשל: זוג הורים שכל אחד מהם רוצה להתמודד עם יום הזיכרון באופן שונה - אחד רוצה לקיים אירוע זיכרון ולהזמין אורחים הביתה, והשני מעדיף להסתגר ולהיות לבד.

מורכבות נוספת יכולה להתעורר בין חלקים שונים של המשפחה המורחבת. לדוגמה, בין אלמנה לבין הורי החלל עשויות להיות השקפות שונות על דרכי ההנצחה או על החינוך של הילדים היתומים. האלמנה עשויה לרצות להמשיך הלאה ולבנות חיים חדשים, בעוד הורי החלל עלולים לחשוש שהזיכרון ייפגע או שהקשר עם הנכדים יתרחק. מצד שני, לעיתים הורי החלל רוצים להיות מעורבים מאוד בחיי הנכדים, בעוד האלמנה זקוקה למרחב ולעצמאות בקבלת החלטות לגבי משפחתה. במקרים כאלה, כל הצדדים פועלים מתוך אהבה ודאגה, אך הביטוי שלהם יכול להיות שונה מאוד.

חשוב לזכור שאינך לבד בדרך המורכבת הזו. אגף משפחות נמצא לצדך בכל שלב - בתקופה הראשונה הקשה, ובהמשך הדרך, גם שנים רבות לאחר האובדן.

העובדים והעובדות הסוציאליים של האגף מלווים משפחות מזה עשרות שנים, ורואים בכך שליחות אמיתית. אנחנו כאן כדי לעזור למשפחות בהתאם לרצונן, לפי בחירתן ובקצב שלהן.